היתה לנו ארץ-ישראל:
כרמל וים – היו,
ברד וחמסין – ועוד איך היו,
שבע טחנות וגם עשר טחנות – היו,
מערות אדם-קדמון וטירות צלבניות – היו,
ואפילו - בוסתן-פירות עם היתר ל'אוצר-בית-דין' היה.

היו לנו אנשים טובים, ובשפע:
אהרון המצלם, הממפה, המציג ומלהטט באינטרנט – היה,
וצלמי-הקו מאיר, בלהה, ניצה, ואלי – ודאי שהיו,
ומספרי הסיפורים בדרכים – היו,
וגרשון ושירי תש"ח – היו,
ותזכר לטוב – היתה זהבה: מארגנת, דואגת, אוספת רעיונות וכספים, מבצעת!

ומעל כולם, אי-שם בשמי השביל, היו השלושה:

יגאל,  "המוביל הלאומי": נוהג בכל מקום, מופיע בכל ואדי, משקה אותנו מי-קרח כשחם לנו, ותה-רותח כשקר להולכים.

שימעל'ה, "נסיך החונכים" של המכון: מסדר, מעודד, מרגיע, ותמיד-תמיד שולף את תרופת הקסם המופלאה – חלבה.  וחלבה, רבותי, היא עולם ומלואו: יש בה סוגים, ויש חנויות שרק בהן כדאי לקנות, ויש את הרגע הנכון לחלק את החלבה, ולדעת למי לתת שתי חתיכות, ולמי סיבוב נוסף, ובעיקר – איך להפריע להסברים, מבלי לחטוף על הראש.

והגדול מכולם, המלך האמיתי והבלתי-מעורער של השביל – דני!  
    זה הצועד על שני מקלותיו כפוסע להנאתו בגן;
    זה המאט את המאיצים, ומזמין את 'עשרת המופלאות' להוביל;
    זה המסביר, מראה, מספר, קורא, מתאר – את הארץ היפה והטובה שלנו;
    זה הנלחם על שמירת המסגרת שנקבעה – למרות הברד, החמסין, היאוש
                     והמרמור הקבוע של אגודת הישישים;
    זה הפוגש בשמחה עצומה את 'ילדיו' הפזורים לאורך השביל;
    זה המנווט 'מלאכי-שביל', מיישר סימוני-דרך, ומפנה מכשול מלפנינו תמיד;
    זה האיש שהציב לפניו משימת-חיים אדירה – ויכול לה!!
    
וברכות גם לכולנו – להולכים!

לחיי השנים הבאות